fbpx

בקנייה מעל 400 ש''ח משלוח רשום חינם! | בימים אלו הסטודיו סגור לביקורים, הזמנות מהאתר מתקבלות כרגיל ונשלחות אליכן באהבה

background_04

איך הכל התחיל? או כמו שאומרים, לא כל ההתחלות נוצצות…

כבר כשהייתי ילדה הייתה בי תשוקה עזה לעולם התפירה והעיצוב.
בכיתה ג למדתי תפירה ביד וסריגה ומאוד נמשכתי לתחום מלאכת היד.
בכיתה ו אמא שלי כבר הרשתה לי לתפור במכונת התפירה שלה ואני זוכרת שהייתי בעננים.
תפרתי תיק משאריות בדים והייתי גאה בטירוף.
לכל אורך שנות החטיבה והתיכון אחד הבילויים המשפחתיים של בנות המשפחה שלנו היה לנסוע לחנות בדים ביחד ולתכנן את הבגד הבא.
גם בכיתת הלימוד החיידק תפס והייתה לי תמיד מחברת עם כל מיני סקיצות של רעיונות חדשים.
היום כשאני נזכרת בתקופה הזו אני צוחקת כי היו כמה שנים ש"התנערתי" מהתשוקה הזו.
לא באמת ראיתי לי עתיד בעיצוב אופנה ולקח לי זמן להבין שזה בדיוק מה שאני הולכת להיות.

זה תחילת הסיפור עם תחום העיצוב אבל הסיפור האמיתי מתחיל אחרי הלידה של הבכור שלי.
החלום להיות אמא היה חלום מאוד ורוד מבחינתי,
חיכיתי לרגע שבו אחזיק את הרך הנולד ואדע שהוא שלי.
העניין עם חלומות הוא שלפעמים ההתרחשות שלהם במציאות מלווה בתחושות נוספות מעבר להרמוניה ואופוריה.
ההריון היה קל ונוח וגם הלידה עברה סבבה יחסית, בלי סיבוכים וסיכונים ב"ה!!
אבל את הכאפה שקיבלתי אחרי הברית אני זוכרת טוב.
היום כשאני מסתכלת לאחור אני מזהה שם תחושת בדידות גדולה.
כשהייתי עם התינוק הרך, עם הורמונים של אחרי לידה, שינויים נפשיים וגופניים, התמודדות עם חוסר שינה ומילוי צרכים של יצור אחר לא ראיתי את מה שאני מזהה היום.
האמהות יצרה אצלי פער.
מדברים הרבה על חזרה ל"עצמי" במשמעות של לחזור לגוף, להרגלים
אבל אני הרגשתי שאני לא חוזרת. הרגשתי שאני משתנה.
החיים כמו שהכרתי אותם השתנו לבלי שוב ולקח לי זמן להבין את זה.
כולם מסביבי, אפילו הבן זוג שלי חזר ל"שגרת" חיים ולקצב של אדם "נורמלי"
ואני הרגשתי שהקצב שלי שונה, עיקר הפעילות שלי הייתה סביב הגידול של אליה,
לא הרגשתי חוסר או שאני לא מממשת את עצמי.
לכן אני לא זוכרת את זה כחוויה קשה או מפחידה אלא בעיקר כחוויה שיש בה עוד צדדים מעבר לאהבה ורוך.

השינוי הגדול קרה כשהתחלתי ללכת למעגל אמהות.
שם פגשתי אמהות צעירות נוספות, כולנו היינו אמהות לילד ראשון.
כולנו התמודדנו עם השינוי האישי, הזוגי.
ההבנה שכולנו חוות דברים דומים ורגשות דומים הקלה משמעותית על תחושת הניתוק שהרגשתי אחרי הלידה.

שם התחיל הפרק השני בסיפור,
עיצוב שמלות להריון והנקה.
העיצוב של השמלה הראשונה קצת בדומה לילד הראשון השאיר אצלי חותם חזק.
היו שם הרבה מחשבות ונסיונות.
אבל גם משהו שעבר בצורה מאוד אינטואיטיבית ליצירה שאני מאוד גאה בה.
זה התחיל מהצורך האישי שלי בבגד שאהנה ללבוש בלי להתפשר על הסטייל והאופנתיות שלו וגם להניק בחופשיות במידת הצורך.
אחרי כמעט 3 שנים שאני פוגשת נשים בהריון ואחרי לידה אני מבינה שהבחירה שלי בעבודה הזו נותנת לי מענה נפשי מאוד משמעותי.
שילוב בין תחום היצירה והעיצוב לבין הרצון לתת מענה לאשה בתקופה הרגישה של הריון ואמהות רכה.
העובדה שחוויתי בעצמי הריונות ותקופות הנקה ממושכות עוזרות לי להבין את הצרכים של נשים הרות ומניקות ולהציע פרטי לבוש מתאימים ומחמיאים.

ובנימה זו מזמינה אתכן להתרשם ממבחר השמלות ועל הדרך לכתוב לי איזו שמלה הכי אהבתן!

אוהבת, חני.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב print
שיתוף ב email
דילוג לתוכן